בארי פרבראדר

"אז פילח את מוחו, כמו כדור ברזל ענקי, כאב שכמותו לא חש מעולם. הוא בקושי קלט שנחבל בברכיים כשנחבטו באספלט הקר; הגולגולת שלו נשטפה באש ובדם; הייסורים היו קשים לבלי שאת, אבל לא היתה לו ברירה אלא לשאת אותם, כי החידלון עדיין היה במרחק של דקה."
- ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 12.

בארי פרבראדר מת בתחילתה של העלילה, במועדון הגולף המקומי של פגפורד, כאשר הוא לקח את אשתו לארוחת ערב לכבוד יום הנישואים התשעה-עשר שלהם. מותו גרם לכאוס בעיירה, והוא היה יריית הפתיחה של אחת המלחמות הגדולות ביותר שאי-פעם התרחשו בה. בארי היה בן 42 במותו, והותיר אחריו אישה וארבעה ילדים.

בארי נולד בדירת מגורים בשיכון "השדות", שהיה חלק מהעיירה פגפורד. העובדה הזאת אפשרה לבארי ללמוד בבית-הספר היסודי סנט תומאס שבתחומי העיירה. בארי התענג על הבתים הוויקטוריאניים של חבריו מהעיירה, מכיוון שהתגורר באותה העת בקראוון עם אמו ועם שני אחיו. הוא נכח במסיבת יום הולדת בביתו של אחד מחבריו, ולאחר מכן רכש את הבית וגידל בו את ארבעת ילדיו. בארי התאהב בפגפורד, ונמשך לנהר, לשדות ולבתים הבנויים היטב. הוא מתואר כאדם נמוך, עם שער ג'ינג'י כהה, זקן ופנים עליזות.

אהבתו לפגפורד היא ככל הנראה הסיבה להצלחתו בבית-הספר, והוא היה הראשון במשפחתו שנרשם לאוניברסיטה. בארי הפך למנהל בנק, חבר במועצה המקומית, ועיתונאי – שמושא כתיבתו העיקרי הוא קריסטל וידון, שחיבב מהרגע הראשון בו ראה אותה מתאמנת על מכונת החתירה. הוא כתב על חייה בשיכון "השדות", ככל הנראה בתקווה לספר על העוני ועל הסבל של האנשים המתגוררים שם. למרות אופיו הקליל והחברותי, בארי מתקשה להעביר את אישיותו אל הכתוב.

בארי היה נשוי למרי פרבראדר במשך תשע-עשרה שנים. הזוג עבר לפגפורד מיד לאחר שנישאו. יש להם שני בנים, פרגוס בן השמונה-עשרה ודקלן בין השתיים-עשרה, וזוג תאומות – ניאם ושיבון.

נישואיהם של בארי ומרי לא היו מושלמים, בניגוד לדעת הסובבים אותם. בני הזוג הסתכלו אחרת על מה שאמור היה להיות חשוב בחיים. מרי לא אהבה את העובדה שבארי מעניק מתשומת ליבו לכולם מלבד למשפחתו. בדבריה היא מתייחסת למאמריו ולעיסוקיו בתושבי "השדות", ובייחוד על יחסו לקריסטל וידון. בארי ניסה לפצות את אשתו בדברים קטנים, כי הבין עד כמה אכזב אותה בדברים הגדולים.

בארי היה מורה לחינוך גופני בבית-הספר המקיף וינטרדאון, שם הוא פגש את קריסטל לראשונה וחשף את יכולתו המדהימה להתחבר לבני נוער באמצעות הומור והבנה. כאשר פרמינדר ג'וונדה מייחלת לחזרתו במהלך דיון על עתיד "השדות", מתברר כי בארי השתמש בהומור לעתים קרובות כדי להשפיע על אנשים לשנות את דעתם בנוגע לעוני ולהתמכרות לסמים.

לבארי היו חברים רבים. גווין יוז טען מספר פעמים לאורך הספר שהיה חברו הטוב ביותר של בארי. ייתכן שזו הייתה דרך להשיג את מרי, ואת חייו המושלמים-למראה של בארי. בארי היה חבר מועצה יחד עם פרמינדר, ושניהם תמכו בהשארתו של שיכון "השדות" חלק מפגפורד, וחלקו את אותן דעות על עוני ועל מעמדות. בשלב מאוחר יותר של הסיפור פרמינדר מודה בפני עצמה כי הייתה מאוהבת בבארי, וכי זו הסיבה העיקרית לכך שהיא חלקה אתו את דעותיו הנחרצות.

בארי נודע כיריבו של הווארד מוליסון, והשניים היו שונים לחלוטין בדעותיהם ובאופיים. הווארד ראה קרבנות עוני כאשמים במצבם ובחייהם הקשים, ובארי הבין שזוהי תוצאה פסיבית של עברם, שאין ביכולתם לשלוט בה. בארי היה אדם מבין, שמסוגל להיכנס לתוך נעליהם של אנשים אחרים, בניגוד להווארד המתנשא והימני.

נאמנותו של בארי הייתה תמיד לשיכון "השדות" ולתושביו, בהם הוא תמך בכתיבתו ובעבודתו כחבר המועצה המקומית. ביום מותו, הוא עבד על מאמר לפיו על מרפאת בלצ'פל לטיפול בהתמכרויות להישאר פתוחה. תוך כדי עבודתו הוא התחיל לחוש בכאב ראש, אך התעלם ממנו כדי לסיים את הכתבה, ובכך הוביל את עצמו למוות.

הלווייתו של בארי התקיימה ביום שבת, שישה ימים לאחר מותו. ההלוויה נערכה בכנסייה ברחוב צ'רץ' רואו שבפגפורד, וגופתו נקברה בבית הקברות ביארוויל. בהלוויה נכחו דמויות מרכזיות רבות – המוליסונים, משפחת ג'וונדה, משפחת וול וגווין יוז. מבין זרי הפרחים הרבים שהונחו על ארונו של בארי, היה גם משוט עשוי מפרחי כריזנטמות בצבע ארד, מתנה מנבחרת החתירה שבארי אימן. נוסף על כך, העניקה שיבון לאביה חמנייה שגידלה בעצמה. הארון של בארי היה מיוחד במינו – במקום עץ מהגוני, הוא היה עשוי ממקלעת נצרים של עץ הערבה. מי שבחר את החומר היה פרגוס, בנו הבכור של בארי, שדרש להשתמש בחומר אקולוגי. נושאי הארון היו שני אחיו של בארי, קולין וול וגווין יוז.

הטקס הסתיים בהשמעתו של השיר "Umbrella", בביצוע ג'יי-זי וריהאנה. השיר נבחר על-ידי בנותיו של בארי, שיבון וניאם. לשיר הייתה משמעות מיוחדת עבור בנות, מכיוון שזהו השיר ששרה נבחרת החתירה יחד עם אביהן לפני כל תחרות. כאשר יצא הקהל מהכנסייה, הוא השתדל בכל כוחו שלא לצעוד לפי קצב השיר.