"שבעת החטאים" בכיסא פנוי

מאמר מאת שרה מקדונלד // פורסם לראשונה ב-"Hogwarts Professor"

נראה כי הדברים החשובים באים בשביעיות. יש שבעה תווים במוסיקה, שבעה צבעים בקשת בענן, שבעה ספרים בסדרת הארי פוטר, וכמובן, שבעה חטאים. אלו הם שבעת החטאים הגדולים, מקורם של כל החטאים האחרים.

אני לא גאה בזה במיוחד, אבל עד לפני מספר ימים החטא היחיד שהכרתי היה גרגרנות, בעיקר בגלל שזה חטא שנראה שאנו האמריקאים מספקים באופן קבוע. כשישבתי מכורבלת עם "כיסא פנוי" וקראתי את התיאור של ג'יי. קיי. רולינג את הווארד מוליסון ואת הכרס הגדולה שלו, לא יכולתי שלא לחשוב שהוא מביא לידי ביטוי את המושג "גרגרנות" בצורה מושלמת. ואז, עלה בי רעיון. ברור, החטאים השתוללו בפגפורד. מה אם הייתי יכולה ללכוד את כל השבעה?

מאז, קריאת הספר הפכה למשחק. מצוד אחר חטאים, אם תרצה. הצלחתי לאתר דמות עבור כל אחד משבעת החטאים הכבירים – שבעת חטאי המוות, כמפורט כדלהלן:

1. גרגרנות = הווארד מוליסון
כאמור, לא יהיה קשה לקשור בין אדון מוליסון לבין גרגרנות. גרגרנות היא סוג של סיפוק או פינוק-יתר, למרות שהיא מיושמת לרוב בצורה של אכילת-יתר, מה שהופך את הווארד למועמד המוביל.

הוא מתואר בספר כבעל בטן גרוטסקית גדולה כל-כך, עד שזו מובילה אנשים לחשוב מחשבות בלתי נעימות בעליל. השומן הגיע לנקודה בה הוא פיתח פריחה בין כפלי עורו העודף. לקראת סוף הספר, הוא לוקה בהתקף לב שני עקב השמנתו החולנית, והתחזית לגבי בריאותו עגומה בהחלט. כשהוא מדבר על התמכרויות של אנשים אחרים כאילו ניתן להיגמל מהן בקלות במועצת פגפורד, פרמינדר ג'וונדה עונה לו בחכמה:

"ואתה," אמרה פרמינדר בקול רם והרגישה שההתפרצות הדוממת מקיפה אותה, "אתה יודע כמה עשרות אלפי לירות אתה, הווארד מוליסון, עלית לשירותי הבריאות בגלל חוסר היכולת המוחלט שלך להפסיק לפטם את עצמך?"
כתם אדום עמוק החל להתפשט מהגרון של הווארד אל הלחיים.
"אתה יודע כמה עלו ניתוח המעקפים שלך והתרופות שלך והשהייה הארוכה שלך בבית החולים? והתורים לרופא בגלל האסטמה שלך ולחץ הדם שלך והפריחות הקשות בעור, שהסיבה לכולם היא הסירוב שלך לרדת במשקל?"
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמודים 436-437

גרגרנות - הווארד מוליסוןחשוב לציין שהבעיה לא הייתה עודף המשקל של הווארד בפני עצמו, אלא העדרה המוחלט של הדאגה, וצריכתו, בכמויות גדולות, של כל דבר שאשתו הציבה בפניו בזמן הארוחות. לא המשקל הוא החלק הבעייתי בהווארד, אלא סירובו לאבד אותו. חוסר השליטה העצמית שלו היה חלק גדול מגרגרנותו. פרמינדר רומזת שהוא מכור בדיוק כמו המסוממים של השדות, ושזה בהחלט משעשע מצידו לבקר אותם כשהוא עצמו מעולם לא היה בקו הבריאות.

2. זעם = סיימון פרייס
זעם מוגדר בפשטות "כעס קיצוני", תכונת אופי שבהחלט יש ברשותו של סיימון. הוא אדם קצר רוח שנוטה להשתמש באלימות מילולית כלפי בני משפחתו, ונראה שאלימות פיזית גם היא לא לגמרי מחוץ לביתו. בנו הבכור, אנדרו, מושפע מכך בעיקר:

"בתוך הראש לא נפל אנדרו מאבא שלו בכל מה שנוגע לגסויות. בתוך הראש הוא היה יכול לצאת לקרב מול סיימון בכוחות שקולים."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 22

דבר מעניין שיש לציין על החטא הספציפי הזה הוא קיומו עקב זעם או שנאה המופנים כלפי אחרים כמו גם כלפי החוטא עצמו (זו הסיבה בגללה מתאבדים נקברים בחלקה נפרדת – התאבדות היא הצורה האולטימטיבית של שנאה עצמית. אנשים אלה נחשבים לחוטאים שקיימו את אחד משבעת חטאי המוות, ולפיכך נקברים שלא באדמה מקודשת).

ייתכן בהחלט שכעסו של סיי-פאי נובע מתחושת הכישלון שלו בפני משפחתו, התחושה שהוא לא מספק את הסחורה. האם לא זו הסיבה בגללה הוא מעגל פינות ועושה את העסקאות המלוכלכות שלו? כדי להתקדם, כדי לחיות את החלום האמריקאי (החלום האנגלי?), וכדי לוודא שלמשפחתו לא יחסר דבר? האם לא נראה כי הוויכוחים העצבניים שלו מתואמים עם תקופות של מזל רע במיזמיו העסקיים המפוקפקים?

"ההשקעה של סיימון נעלמה עם מנהל החברה, אבל למרות שזעם וקילל ובעט בבנו הצעיר שעמד בדרכו באמצע המדרגות, והעיף אותו עד למטה, הוא לא התלונן במשטרה."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 61

זה לא הופך את מעשיו למוצדקים, אבל אולי זה עשוי לספק סוג של הסבר.

3. חמדנות = טסה וול
תאוות בצע היא תשוקה עמוקה, אנוכית, לדבר מה. בדרך כלל מונח זה קשור לכסף או לרכוש חומרי אחר, אבל כמו עם חטא הגרגרנות, הוא יכול להתבטא בצורות רבות. טסה וול אולי לא מצטיירת כמועמדת סבירה לייצוג חטא החמדנות. הדרך שבה היא מתווכת נואשות בין בעלה לבין בנו המאומץ, כמו גם עבודתה כיועצת בבית הספר, הם לא בדיוק תכונות שמדיפות ריח של אנוכיות. נראה שהיא אחת מהתושבים הטובים בעיירה. עם זאת, זה לא משנה את העובדה שהיא אימצה את סטיוארט בניגוד לרצונו של בעלה. ההבדל בין טסה לבין שתי הדמויות שהוזכרו קודם, הוא שטסה מודה כי פעולותיה היו שגויות:

"אני רציתי נואשות לאמץ אותך," היא אמרה. "הייתי נואשת ממש. אבל אבא היה חולה מאוד. הוא אמר לי, 'אני לא יכול לעשות את זה. אני מפחד שאני אפגע בתינוק. אני צריך להחלים לפני שאוכל לעשות את זה, ואני לא אוכל לעשות את זה אם באותו זמן אני אצטרך להתמודד עם תינוק קטן.' "

"אבל אני הייתי כל כך נחושה בדעתי להשיג אותך," אמרה טסה, "שלחצתי עליו לשקר ולהגיד לעובדים הסוציאליים שהוא בסדר, להעמיד פנים שהוא שמח ונורמלי. הבאנו אותך הביתה, ואתה היית פג קטנטן, ובלילה החמישי אחרי שהגעת, אבא חמק מהמיטה והלך לחניה, חיבר צינורית אל צינור המפלט של המכונית וניסה להרוג את עצמו, כי היה משוכנע שהוא חנק אותך. והוא כמעט מת.

"אז אתה יכול להאשים אותי," אמרה טסה. "בזה שאתה ואבא שלך התחלתם ברגל שמאל, ואולי אתה יכול להאשים אותי בכל מה שקרה מאז."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמודים 531-532

זו בהחלט פעולה של אנוכיות. טסה התעלמה מהעובדה שבעלה היה חולה והרגיש שלא בנוח בסביבת ילדים, ולחצה עליו לאמץ ילד. נראה, עם זאת, שהיא סבלה כמעט בכל יום שעבר מאז ממשקל הסוד שלה. כמו שקורה לנו פעמים רבות בחיים, היא קיבלה את מה שרצתה, אבל הדברים לא ממש התנהלו לפי התכנית. הג'יני העניק לה את משאלת ליבה, אך הצליח עדיין לרמות אותה ולהרחיק אותה מהאושר שנראה שהיה ממש בהישג יד.

4. עצלות = טרי וידון
חטא העצלות מוגדר כ"אדישות רוחנית או רגשית", ועל כן, עצלות. טרי וידון היא תושבת השדות, והיא כל מה שמועצת פגפורד אומרת על השדות: חסרת השכלה, עניה ומכורה לסמים. להרואין יש כזו השפעה על טרי שהיא מתקשה לזכור דברים, כמו הגיל של ביתה קריסטל או באילו ימים בנה רובי הולך לפעוטון. הבית שלה מוזנח ובדרך כלל מטונף, והיא לא יכולה לגייס אפילו את המוטיבציה הדרושה לה כדי להישאר ערה לקראת הביקור של העובדת הסוציאלית, שלא לדבר על לבצע את עבודות הבית.

"אבל לא להרגיש, לא לדאוג…"
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 86

לאורך כל הפרקים שמתארים את ביקוריה של קיי בודן בבית משפחת וידון, אנו נתקלים בטרי כמעט ללא רוח חיים. אירועים מרעישים כמו המוות של סבתא קת' או הלילה בו ביתה נאנסה על-ידי סוחר הסמים שלה, חלפו כמעט ללא תגובה מצידה. מעט המוטיבציה שהיא הצליחה לאזור כדי להתנקות מסמים אחת ולתמיד, כאשר איימו לקחת ממנה את בנה רובי פעם נוספת, עזבה אותה כשהגיעו לאוזניה החדשות על סגירת מרפאת הגמילה בלצ'פל. אפילו בהלוויה של ילדיה, בשורה האחרונה של הספר, "המשפחה של טרי וידון שוב כמעט נשאה אותה בחזרה על השטיח הכחול המלכותי, והנוכחים בכנסייה הסיטו את העיניים."

אם אתם מסתכלים על עצלות כעל אדישות, זו לא קפיצה גדולה לומר שהרוע – שמקורו בחטאים – קיים, לפחות בפגפורד, כאשר אנשים בעלי יכולת לא מצליחים לעשות את מה שהם יודעים שנכון לעשות – או בקצרה, כאשר הם עומדים מנגד. טרי בקושי הגיבה כאשר קריסטל סיפרה לה שהיא נאנסה, מה שהוביל את קריסטל דרך סדרה שלמה של תהליכי חשיבה ואירועים שהיו עלולים להימנע לו אמה הייתה מגלה יותר עניין ודאגה.

עצלות = טרי וידוןעל-ידי אותו תהליך מחשבה, רובם המכריע של תושבי שני הישובים, פגפורד ויארוויל, אשמים בחטא העצלות בגלל חוסר הרצון שלהם, ולפעמים סירובם על הסף, לסייע לתושבי השדות. במקום זאת, הם ימסרו בעל כורחם מימון למתקן גמילה שאינו יעיל – מתקן, שאם יורשה לי להוסיף, סביר מאד שבמסגרת האמצעים שלהם לשפר – ויאפשרו לילדים הבלתי-ראויים של השדות להגיע לבית הספר עם ילדיהם שלהם. אפשר אולי לטעון שהעדר הפעולה שלהם – חוסר רצונם להיות מעורבים בשדות בכל דרך, דמות או צורה – הוא שהוביל לסוף העצוב של הסיפור.

5. תאווה = סמנתה מוליסון
מילון וובסטר מגדיר תאווה כ"תיאבון גופני; תשוקה מינית מוגזמת במיוחד". החטא, לעומת זאת, יכול להתפרש בצורות רבות, כמו תאוות בשרים או רדיפת בצע, אך אנו נשאר לעסוק במין, כי זה קל. סמנתה מוליסון מתאימה כמעט בקפידה למשבצת הזו. כמובן, קיימות גם דמויות אחרות שיתאימו למשבצת בקפידה לא פחותה, אך אנחנו הולכים לבחור בסמנתה כי אני ממש, ממש לא אהבתי אותה.

בואו נבחן את העובדות: סמנתה מתפרנסת מחנות הלבשה תחתונה שבבעלותה, בתור התחלה. אנשים מסוימים (חמותה, למשל) רואים את זה חסר טעם, אך היא, לעומת זאת, נהנית מהעבודה. עכשיו, אין לי שום דבר נגד עובדים תמימים בויקטוריה'ס סיקרט, אבל בספר, לכל דבר יש איזושהי משמעות עמוקה יותר.

שנית, סמנתה הופכת אובססיבית באופן מוזר ללהקת הבנים האהובה על הבת שלה, ליבי. היא צופה ב-DVD עם קליפים וראיונות שלהם שוב ושוב ומפנטזת על קיום יחסי מין עם אחד מחבריה. היא רוכשת לעצמה מגזינים עם תמונות של חברי הלהקה, וכן תקליטורי DVD חדשים משל עצמה. היא אפילו מרחיקה לכת ומשיגה לה ולביתה כרטיסים יקרים להופעה של הלהקה, כדי שתוכל לחזות במושא תשוקתה. בקיצור, סמנתה מוליסון, על כל שנותיה, נישואיה וילדיה, הופכת למעריצה שרופה של להקת בנים.

"ליבי השעינה את עטיפת הדי.וי.די על כוס הדיאט פפסי ולטשה עיניים.
מיקי כל כך עסיסי," היא אמרה בגניחה חושנית שהפתיעה את סמנתה; אבל לשרירי קראו ג'ייק. סמנתה שמחה שהן לא אוהבות את אותו אחד."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 241

בשביל הפרוטוקול, כך גם אני.

"מיילס יצא מהחדר, אבל לא היה איכפת לה; המחשבות שלה חזרו במהרה לעצמות לחיים מסותתות, גבות מכונפות ושרירי בטן מתוחים ויפים. היא כבר הכירה את רוב השירים. היא תקנה חולצת טי של הלהקה – ואחת גם לליבי. ג'ייק ינוע כמו גל, מטרים ספורים ממנה. היא תיהנה יותר מכפי שנהנתה כבר שנים."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 375

6. קנאה = גווין יוז
החטאים קנאה וחמדנות מעורבים זה בזה בקלות, כי לשניהם עסק עם אנוכיות (למעשה, הייתי אומרת שלכל אחד מהחטאים יש עסק עם אנוכיות בדרך זו או אחרת, אבל אני סוטה מהנושא). ההבדל ביניהם הוא זה: חמדנות היא תאווה עמוקה לדבר מה, בעוד שקנאה היא צרות עין ואי-נוחות עם הצלחת הזולת.

גווין יוז הצנוע, הבלתי רציני וחסר עמוד השדרה, שאינו מסוגל להתמודד עם בת הזוג שלו קיי בודן, הוא קנאי פתולוגי. היותו לא מסוגל או לא מעוניין לצאת ממערכת היחסים שלו עם קיי, עכשיו כשהוא מרגיש שהוא עמוק מדי בתוכה, ומותו של חברו הטוב ביותר בארי פרבראדר, הופכים אותו לבחור אומלל למדי. באופן טבעי, הוא זורק את עצמו לעבודתו. ומהי עבודתו? לעזור למרי פרבראדר לטפל בביטוח החיים של בעלה.

כשגווין מבלה כמות הולכת וגדלה של זמן בבית משפחת פרבראדר ופחות ופחות זמן עם קיי, הוא מתחיל לאחל לעצמו את חייו של חברו הוותיק. הוא אוהב את ביתו של בארי, את ילדיו של בארי, את כלבו של בארי, ואפילו מתחיל לפתח רגשות כלפי אשתו של בארי. זה, כמובן, מסיים את מערכת היחסים שלו עם קיי, אבל זה לא סוף ורוד עבור גווין. מרי לא מגלה כלפיו רגשות בחזרה.

"מאז ההלוויה של בארי, גווין חשב לא מעט, וברגשי נחיתות עמוקים, על החלל הקטן יחסית שישאיר מאחוריו בקהילה שלו אם ימות. כשהביט במרי, תהה אם בכלל עדיף להשאיר חור ענקי בלב של אדם אחד. מה, בארי לא ידע מה מרי מרגישה? בארי לא הבין איזה בר-מזל הוא היה?"
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 306

הנקודה בנוגע לגווין היא שבספר הזה, הוא עושה בעצם הכל בחצאים, ולכן לא היה ניתן כלל להרגיש בקנאתו בתחילה. הייתי צריכה לקרוא את הקטע הזה כמה פעמים לפני שהבנתי שזה מה שזה. הוא מקנא בבארי – במעמדו של בארי, באשתו, באושר שלו, בחיים היציבים שלו, אפילו במותו המרשים. בהשוואה למערכות היחסים הרעועות של גווין ולביתו הקטן, הריק, חייו של בארי בטח נראים לו כמו אל דוראדו, בה אבני חן אינם אלא סלעים ולזהב אין ערך. זה כמעט גורם לך לרחם על הבחור.

7. גאווה = סטיוארט "פטס" וול
חטא הגאווה נחשב כמעט תמיד לחמור מבין כל החטאים, והוא אהבה עצמית מוגזמת (או נרקיסיזם). פטס וול הוא דוגמה מצוינת לכך. מטופף בבית הספר עם גישתו חסרת הדאגה, הוא הופך כל כך מגניב, או, אולי, מאיים, שהוא מצליח להתגבר על כל אי-הנוחות החברתית שאולי הציג, הנובעת מכך ששני הוריו חברים בסגל. נראה ששום דבר לא מרתיע אותו, שהוא תמיד אומר את המילה האחרונה, תמיד גורם ליריבים שלו להיראות כמו אידיוטים, ותמיד, תמיד מנצח.

"סטיוארט וול היה הילד עם הכי הרבה שמות חיבה בבית הספר [...] אבל ההומור החריף, שוויון הנפש והביטחון העצמי הציבו אותו במקום אחר מכולם. הוא הצליח איכשהו להרחיק את עצמו מכל מה שהיה עלול להחשיד את דמותו בכבדות יתרה, למשל העובדה המביכה, שלא השפיעה עליו כהוא זה, שהיה בנו של סגן המנהל הנלעג והשנוא; ובנה של יועצת חינוכית מוזנחת ושמנה. הוא היה בראש ובראשונה ובעיקר הוא עצמו: פטס, דמות בולטת ומפורסמת בבית הספר, שאפילו התלמידים מן "השדות" צחקו מהבדיחות שלו, ואפילו הם בקושי טרחו – עקיצות התגובה שלו היו כל כך נינוחות ואכזריות – לצחוק על קשריו המשפחתיים העגומים."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 37

שימו לב שרולינג לא חשבה שזה הכרחי בכלל לציין שאף אחד לא יעז לצחוק על פטס עצמו.

ואז הוא מתחיל לצאת עם קריסטל וידון – לא בגלל שהוא אוהב אותה במיוחד, אלא יותר כדי להתגרות בהוריו, ובעיקר באביו, שאותו הוא מתעב. מתברר שזה לא כל כך כיף, בכל זאת, כאשר אחיה הקטן של קריסטל טובע בנהר בזמן שסטיוארט מקיים עמה יחסי מין.

"הוא דימיין את ההלוויה. ארון מתים קטנטן.
הוא לא רצה לעשות את זה כשהילד כל כך קרוב.
האם המשקל של הילד המת אי-פעם יוסר מכתפיו?
"אז ברחת," אמרה טסה בקרירות, מעבר לדמעות שלו."
ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 530

פתגם בשפה האנגלית, שנאמר בדרך כלל בידענות ובהבעת גבה מורמת שמאפיינת נשים בגיל העמידה כשהן בטוחות שהן צודקות, טוען כי "Pride goes before a fall" ("גאווה באה לפני הנפילה"). במקרה הזה, אותה סבתא זקנה, דודה או אימא, צודקות לחלוטין. פטס וול הלך לפני שסוקווינדר קפצה לנהר כדי להציל את רובי. פטס ברח, ואני חושבת שאנחנו יכולים לטעון בקלות שגאוותו נעלמה לאחר מותם של קריסטל ושל רובי.

גאווה = סטיוארט ווללסיכום
עכשיו, כשאתם קוראים את זה, אני יודעת מה אתם בטח שואלים את עצמכם: "אבל למה שג'יי. קיי. רולינג תשתול את שבעת החטאים בספר שלה?"

אני הולכת להיות כנה אתכם כאן. אני לא תלמידה חכמה. אין לי תואר אקדמי. אפילו לא סיימתי תיכון עדיין. אין לי שמץ של מושג. אתם יכולים לשאול את הפרופסור (כפי שג'ון1 קרוי בבית שלי) או מישהו שיותר מוסמך לענות על השאלה הזו. עם זאת, אני חייבת לומר מספר דברים בכיוון הזה.

בסופו של דבר, אני בכנות לא חושבת שלפרופסור, או לכל אחד אחר, לצורך העניין, יש מושג למה כל סופר עושה מה שהוא עושה בספריו. למה לואיס, טולקין ורולינג שילבו אלכימיה בספרים שלהם? מדוע שייקספיר יצר מילים? מדוע ג'ון גרין באמת, באמת אוהב כתיבת ספרים על מערכות יחסים כושלות? אף אחד לא יודע באמת, למעט הסופרים עצמם.

עם זאת, בכנות, אם גברת רולינג הייתה ניגשת אליכם ומסבירה לכם ישר ולעניין את כל הסמליות שקיימת בכיסא פנוי, האם מישהו מכם היה נהנה מכך? ספרים שייכים לקוראיהם כמו שהם שייכים למחברים שלהם. אז יכול להיות שהתאוריה שלי קלעה לכוונות של רולינג, ויכול להיות שהיא הייתה רחוקה מיליון קילומטרים מהם. כך או כך, היא הייתה מספיק מטורפת בשביל שהפרופסור יאהב אותה.

1 ג'ון הוא מי שמנהל את אתר האינטרנט בו פורסם לראשונה המאמר, "Hogwarts Professor".
________

מאמר זה נכתב על-ידי שרה מקדונלד. הוא פורסם לראשונה באתר האינטרנט "Hogwarts Professor", תורגם לעברית על-ידי צוות HPortal ופורסם באתרינו באישורם של שרה ושל מפעילי "Hogwarts Professor". תודתנו נתונה להם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>