טרי וידון

"קיי קראה את כל התיק. היא ידעה שכמעט כל דבר בעל ערך בחיים של טרי וידון נשאב אל החור השחור של ההתמכרות; שכל זה עלה לה בשני ילדים; שהיא בקושי הצליחה להיאחז בשניים נוספים; שמכרה את גופה כדי לשלם על הרואין; שהיתה מעורבת בכל סוג של פשיעה קלה; ושכרגע היא מנסה להיגמל בפעם המי-יודע-כמה."
– ג'יי. קיי. רולינג, כיסא פנוי, עמוד 86.

טרי וידון היא אישה המשתייכת למעמד סוציו-אקונומי נמוך, מכורה לסמים אשר מתגוררת בשיכון השדות ונתמכת על-ידי רשויות הרווחה.
הופעתה הראשונה של טרי בספר היא בעת ביקורה של העובדת הסוציאלית קיי בודן, שקיבלה לידיה למשמורת את תיק משפחת וידון, בביתה. בפגישה זו תיארה קיי את טרי כאישה בעלת חזות צעירה ומבוגרת כאחת, מוזנחת, בעלת עצמות לחיים וחזה בולטות מתחת לעור לבן ודק, שיער בגוון אדום גס, זרועות שבריריות, חיוורות ומצולקות, חזה קטן ועישונים זעירים. למרות ניסיונות הגמילה והטיפול במתדון במרפאת בלצ'פל, טרי הייתה ונותרה מכורה לסמים. במשך עיקר העלילה הייתה טרי שרויה במצב של ריחוק וכהות חושים, מה שהוביל לכך שמלאכת הטיפול ברובי – בנה הצעיר, נפלה על ביתה המתבגרת – קריסטל.

עם זאת, סיפורה של טרי לא מתחיל במפגשה עם קיי, אלא הרבה קודם לכן – ביום אחד, זמן קצר לאחר יום ההולדת האחד עשר שלה, כשאימה עזבה את הבית מבלי להיפרד. כתוצאה מנטישתה, עזבו את הבית גם אחיותיה, שריל ודניאל, ועברו לחיות אצל החברים שלהן. רק טרי נשארה עם אביה בתקווה שיום יבוא ואימה תשוב בחזרה. אך ככל שעברו הימים והלילות כך הפכה התקופה שבילתה בחברת אביה לקשה מנשוא, וטרי התחילה להבין שכנראה לא תראה עוד את אימה לעולם. בינות לגעגועים ולכיסופים, נהג אביה של טרי להכותה ולאנוס אותה.

טרי נתקלה שוב בחום וברכות רק כאשר הייתה מאושפזת בבית החולים, לאחר שאביה השליך לעברה מחבת עם שמן רותח. היא אהבה מאד את הזמן בו ישבה לצידה סבתא קת, דאגה לה והביאה לה בובת פלסטיק במתנה. למרות שאהבה את איך שכולם מטפלים בה, קיוותה בכל מאודה שאימה תשמע על מה שקרה ותבוא לקחת אותה. בשלב מסוים לאורך ששת השבועות בהם שהתה בבית החולים, ביקשה מסבתא קת לקחת אותה לביתה ולגדל אותה אצלה. סבתא קת הסכימה, וטרי חשה מאושרת. אלא שהאושר נגדע יום אחד כאשר אביה פרץ לביתה של סבתא קת, הכה אותה ולקח מידיה את טרי בחזרה לבית הזוועות.

טרי ברחה שוב מהבית בגיל ארבע עשרה. היא רצתה בכל ליבה להיות בחברת סבתה, אותה אהבה יותר מאשר את אימה, אך ידעה שאם תעשה כן ימצא אותה אביה ובכך תסכן שנית את עצמה ואת סבתא נונה (השם שנתנה לסבתא קת). לכן היא שוטטה ברחבות, עד שבסופו של דבר הגיעה למוסד.

לא עבר זמן רב והיא נישאה לריצ'י אדמס, לו ילדה שני ילדים שגרמו לה להרגיש לראשונה תקווה ושמחה, אך פעם נוספת בחייה של טרי צל כבד של צער עטף את נשמתה כאשר בעלה התגלה כפסיכופת רצחני ואלים, וילדיה נשלחו למשפחה אומנה: ג'ון וסו, קרובי משפחה רחוקים של הבעל שהיו חשוכי ילדים. בטרי שאנו מתוודעים לב בספר "כיסא פנוי" קינן הרצון לפגוש את שני ילדיה הבוגרים – אן מארי וליאם, אך היא לא עושה זאת.

בשלב מסוים לאורך חייה הבוגרים, אהבתה הגדולה של טרי לסבתא קת מומרת בשנאה. היא נזכרת כיצד סבתה ניסתה לעצור את אביה, מייק, מלקחת אותה אליו, למרות שהכה אותה, אך נזכרת גם כיצד לא עשתה דבר כדי להשיב אותה אליה לאחר מכן. היא לא עשתה דבר גם כאשר אביה היה עם עוד חמש נשים וילד לה כתשעה נינים נוספים. טרי הרגישה מאוכזבת. כשקשר דומה לזה שהיה בינה לבין סבתא קת התחיל להתפתח בין סבתא קת לבין קריסטל, ביתה, החלה טרי לחוש קנאה. טרי הרגישה מאוכזבת כל כך עד שהיא לא פקדה את הלוויה של סבתה וחזרה ליטול סמים אחרי שבועות בהם הייתה נקייה.

מערכת היחסים בין טרי לבין ביתה קריסטל הייתה מערכת יחסים מורכבת, שעיקרה סלידתה של קריסטל מאימה וממסלול החיים שהביאה על עצמה ועל משפחתה. הזרעים לסלידתה של קריסטל נשתלו עוד בהיותה צעירה: אז נהגה אימה לקחת אותה כמעט בכל שבוע למרכז הקניות של יארוויל בעגלה (למרות שכבר לא הייתה זקוקה לה) ולגנוב סחורה מהחנויות השונות, אותם החביאה בעגלה בה ישבה קריסטל. בהמשך, הסלידה והריחוק רק התעצמו, בהשפעת נחיל הגברים שקיבלה טרי אל ביתה כדי לממן את התמכרותה, וכשהביעה פעם אחר פעם תלות מוחלטת בסוחר הסמים שלה – אובו – והסכימה לקיים את כל גחמותיו, אפילו במחיר של הסתבכות עם רשויות החוק.

לא פעם הפצירה קריסטל באימה לקחת שליטה על חייה, להיגמל מסמים ולטפל בבנה הקטן, רובי. אך למרות שאהבתה של טרי לבנה הייתה רבה, העפילה התמכרותה עליה והיא נמוגה בין צללי הסמים. טרי כינתה לא פעם את ביתה "כלבה קטנה", אך בכל פעם בה שבה מחברותיה או מבית הספר אהבה טרי לראותה. ברגעי צלילותה, טרי פחדה מכעסה של קריסטל ופעלה על-פי הוראותיה.

אדם נוסף איתו חלקה טרי את חייה לאורך פרק הזמן המתואר לנו בספר הוא בנה הקטן, רובי. זהות האב לא הייתה ידועה בוודאות לאיש, והחשדות כללו את כל אחד מהגברים איתם נהגה לשכב טרי, או גרוע מכך – את ספק הסמים שלה, אובו, אך טרי אהבה את בנה בכל ליבה. כשנלקח ממנה לבית משפחה אומנה היא הצליחה לקחת את עצמה בידיים ולהפסיק ליטול סמים כדי לקבלו חזרה, אך תוך זמן קצר מרגע שהושב אליה היא שבה אל התמכרותה, מה שהוביל לכך שבנה לא זכה לטיפול הולם ולהשגחה מצידה. ברגעים מסוימים נראה היה שרובי הוא היחיד שמצליח לעורר רגש כלשהו באימו. קריסטל אף נהגה להשתמש ברובי כתמריץ אחרון למענו קיים סיכוי שטרי תזנח את הסמים, מה שמעיד על חשיבותו הרבה בעיניה. מנגד, בעת ביקוריה של קיי בודן בבית משפחת וידון, אנו נחשפים למחזות קשים של הזנחה.

שכניה של טרי מביטים בה ובמשפחתה בצורה מזלזלת, הם לא מאמינים שאפשר לעזור לה, בעיניהם היא לא יותר מזונה שמכורה לסמים וכך גם ביתה חסרת המעצורים. כאשר קיי סיפרה לבן הזוג שלה שהעובדת הסוציאלית מטי קיבלה לידיה חזרה את תיק משפחת וידון, ושהיא רוצה לשמור ולהגן עליהם בעצמה, הוא אמר שהיא כנראה היחידה שרוצה לעזור להם. תגובה דומה קיבלה קיי גם מכל יתר האנשים ששמעו את סיפורה. לאחר מותו של בארי פרבראדר, כולם למעשה ראו במשפחת וידון משפחה שאין לה סיכוי להשתקם, ובטרי אישה שהסמים לעולם יישארו בחייה.

אחד האנשים היחידים אליהם טרי השתוקקה בחייה היה אובו, סוחר הסמים שלה. היא האמינה שהוא חבר שלה ורוב הזמן הייתה כנועה לו ועשתה כרצונו. הם הכירו לראשונה כששניהם היו בני חמש עשרה, בבית הספר ביארוויל. הוא עישן איתה את הג'וינט הראשון שלה, הוא עזר לה להתחבא מריצ'י כשהיא הייתה נואשת וזקוקה לעזרה, כשהיא דיממה וברחה יחפה מביתה. הוא העניק לה את הסמים שעזרו לה לברוח מחייה העלובים, הוא ניצל אותה, הוא השתמש בה והוא אנס את ביתה ואת בנה. טרי לא האמינה לקריסטל כשזו סיפרה לה שהוא – האדם היחיד שהיה לצידה בכל שלב – יעשה לה את זה, כשהוא בעצם היה מושחת מיסודו.

בסוף הספר, טרי מאבדת הכל. לאחר שאובו אונס את ביתה ואת בנה הפעוט, קריסטל בורחת יחד עם רובי לפגפורד, בתקווה שתצליח להיכנס להיריון מסטיוארט וול ולחיות רחוק מאימה על חשבון חסדי משפחת וול והזולת. אלא שהעלילה מתפתחת למקומות בלתי צפויים כאשר רובי טובע בנהר כתוצאה מהעדר השגחתה של קריסטל, שמקיימת יחסי מין עם סטיוארט. כשקריסטל מבינה שדווקא היא זו שהביאה למותו של אחיה הפעוט, היא משתמשת בציוד הזרקת הסמים של אימה כדי לשים קץ לחייה, וכדי להגיע, אולי, למקום בו תוכל לחיות סוף סוף בשלווה עם אחיה.

לסיכומו של דבר, ניתן לתאר את טרי וידון כאישה בודדה שמזלה לא שפר עליה. היא מרגישה פעם אחר פעם כאילו כולם נטשו אותה – תחילה אימה, שעזבה יום אחד את הבית עם מזוודה מבלי להיפרד, אחיותיה, העובדות הסוציאליות, חבריה מהמסגרות הטיפוליות, ריצ'י אדמס, אן מארי, ליאם, בנגר, סבתא קת, אפילו קיי, העובדת הסוציאלית שנראה היה שמצבה של טרי באמת חשוב לה – עזבה אותה. בסוף הספר היא מבינה שגם אובו לא היה שם מעולם, וכעת גם שני ילדיה, רובי וקריסטל, עוזבים אותה לתמיד, לעולם אחר. "טרי וידון היתה רגילה שאנשים עוזבים אותה." – עמוד 453.