רובי וידון

"הוא היה רגיל לא לקבל מה שרצה, ולא היה ממושמע, כי הזעם והחוקים של מבוגרים הם לגמרי שרירותיים, אז הוא למד להשיג את ההנאות הקטנות שלו בכל זמן ובכל מקום שהיה יכול."
– ג'יי. קיי. רולינג, כיסא פנוי, עמוד 513.

רובי וידון בן השלוש וחצי היה בנה הפעוט של טרי וידון ואחיה הצעיר של קריסטל וידון, וכן אחיהן של שתי אחיות חורגות מנישואיה הקודמים של אימו, עליהן לא שמע מעולם: אן מארי וליאם. רובי התגורר יחד עם אימו ואחותו קריסטל בשיכון "השדות", והושפע באופן ישיר מהמצב המתוח של משפחתו. הוא שנא את הפעמים בהן אחותו ואימו רבו וצעקו, ושנא אף יותר את נחיל הגברים המשתרך אחרי אימו אל חדר השינה שדלתו מעולם לא הייתה סגורה בפניו. בפעוטון אליו היה מוכרח להגיע במהלך ימות השבוע נתפס רובי מבצע תנועות ומחוות מיניות אל מול כמה מהבנות. עוד נאמר כי רובי הרגיש שלא בנוח לצד אבותיהן – הגברים הזרים המגיעים לגן לאסוף את ילדיהם. רובי היה מעוכב מבחינה התפתחותית ובעל כישורי שפה עלובים.

למרות ההזנחה מצד בני משפחתו, פעמים רבות נכנס רובי בלא ידיעתו לתפקיד המושיע של טרי ושל קריסטל וידון. נראה שהוא הסיבה היחידה של המשפחה במאבקה הקלוש בחרפת חייה.

רובי היה הקמע של אחותו הבוגרת קריסטל. היא דאגה לו כמו אם, טיפלה בו כשהיה חולה, עזרה לו להיגמל מחיתולים ולקחה אותו לפעוטון עד כמה שלוח הזמנים שלה אפשר לה. גם כאשר רובי נשלח לבית אומנה היא לא ויתרה והגיעה מדי יום ביומו לבקר אותו; כל זאת תוך התמודדות שהולכת ונעשית קשה עם הסביבה ועם חייה כמתבגרת. כשהיא הייתה מתמודדת בתחרויות החתירה שלה היא נהגה להחזיק תמונה קטנה שלו קרוב לליבה כדי שישמש לה קמע מזל, ומבט חטוף בתמונה גרם לליבה להחסיר פעימה. הרגשות בין רובי לבין אחותו היו הדדיים. הוא מצא בה אי של ביטחון, והיא מצאה בו את הדבר אותו רצתה להרגיש יותר מכל – אהבה.

רובי וידון היה גם המושיע של אימו, שהייתה מוכנה לזנוח את הסמים בשביל להחזיר את בנה אליה – זאת במסגרת תכנית הגמילה מסמים של מרפאת בלצ'פל. לרוע המזל, לאחר שהושב רובי לטרי, זו האחרונה שבה להשתמש בסמים ולהזניח את בנה עד לכדי כך שהוא נאנס תחת השגחתה, ובהמשך, עד לכדי מותו ברשלנות. למרות הזנחתה זו, נראה שברמה התאורטית, לכל הפחות, טרי נכונה לבצע מאמצים למען בנה ולמען השאיפה שיישאר תחת חסותה – מאמצים שלא הייתה מוכנה לבצע למען איש.

דמות נוספת בחייו של רובי הייתה קיי בודן, העובדת הסוציאלית שהחליפה את מטי, העובדת הסוציאלית הקבועה של המשפחה, כשזו הייתה בחופשת מחלה. בפגישתם הראשונה האמינה קיי שרובי הוא ילד מוזנח ושהבית בו הוא חי הוא אינו מקום הולם לגדל בו ילדים: חדר הרחצה הסריח, האמבטיה הייתה אפורה ומוכתמת בסימנים חומים של קווי מים, האסלה לא הייתה מודחת והמצב הכללי במטבח לא היה טוב יותר. לפי כמות המיטות שהיו מפוזרות בבית האמינה קיי שרובי חולק מיטה יחד עם אימו. קיי גילתה עניין אמתי במשפחת וידון, ובשונה מהעובדת הסוציאלית שאותה נקראה להחליף, ניסתה לערב גורמים חיצוניים שונים כדי לעזור לרובי, אך כל מאמציה עלו בתוהו.

ברגע השיא של הספר שבה קריסטל לביתה וחזתה ברובי עירום בחדרה יחד עם אובו, סוחר הסמים של אימה. חרדה ומבוהלת מהמצב חטפה קריסטל את רובי והתעמתה עם אימה על שחזרה להשתמש בסמים ועל שהפקירה את רובי למעלליו של ספק הסמים הנבזי שלה. מוכה בהבנה שייתכן שייקחו את רובי מידיה פעם נוספת, ומזועזעת ממה שעשה לו אובו, חטפה קריסטל את רובי בכוח ועזבה את הבית בסערה. רובי נאלץ להיגרר מהבית מבוהל, כשהוא צווח בהיסטריה.

קריסטל שמה פעמיה לפגפורד, מתוך אמונה שאם תיכנס להריון מסטיוארט "פטס" וול היא תקבל בית משלה בשיכון "השדות", ותחיה על חשבונם של הוריו של פטס שוודאי ישיגו לה מכונת כביסה בגלל שהיא תהיה האימא של הנכדה שלהם. קריסטל ראתה עתיד ורוד לה ולרובי, עתיד בו רובי יוכל ללכת ללמוד בבית הספר בו למדה היא ולא יצטרך להיות בקרבת טרי ומכריה.

כאשר הגיעו השניים לפגפורד, קנתה קריסטל לרובי צ'יפס וסוכריות שוקולד רולו מכספו של פטס. רובי הרגיש שלא בנוח בנוכחותו של פטס, וכך גם פטס שהרגיש מגוחך לקיים יחסים עם קריסטל ליד אחיה הקטן. קריסטל הושיבה את רובי על ספסל, נתנה לו את גליל סוכריות השוקולד והציעה לפטס לקיים עימה יחסים בחסות שיחים שצמחו בקרבת מקום. אחרי היסוס קל מצידו של פטס, השניים החלו את עיסוקיהם. לאחר שגמר מחצית מגליל הסוכריות שלו, רובי החל להרגיש צמא. הוא ירד מהספסל ופסע לכיוונה של אחותו, מבקש ממנה מים, אך קריסטל המבועתת הפצירה בו לחזור למקומו. רובי, שהיה לא ממושמע והאמין שחוקי המבוגרים הם שרירותיים בלבד, החליט להשיג את מבוקשו בכוחות עצמו. הוא עזב את הספסל והחל צועד לאורך הכביש.

בעודו פוסע הבחין רובי בגווין יוז, שזרק לעברו מבט חטוף והמשיך הלאה מבלי לייחס לילד הקטן והמוזנח כל חשיבות. לאחר שהמשיך להתקדם לאורך הכביש, הבחין רובי בפרצה במשוכת השיחים והתפתל דרכה. מבעד לפרצה נגלתה לעניו מדשאה ירוקה, עם עץ ערמונים גדול וקורות כדורגל. רובי זיהה את הקורות הודות לבן-דודו דיין, שלימד אותו לבעוט בכדורגל בפארק. מכאן ניתן להסיק שרובי הכיר לפחות חלק מבני משפחתו, למרות שסבתו, קתרין, התכחשה לקיומו, כיוון שלטענתה טרי לא ידעה מי אביו.

באותה שעה, חלפה סמנתה מוליסון במקום והבחינה ברובי; עיניה פגשו בעיניו, והוא הזכיר לה את בנותיה – שכמו רבים מילדי פגפורד, גם הן חלפו מבעד לפרצה במשוכת השיחים כדי להגיע למדשאות ולגן השעשועים בסופי שבוע. סמנתה המשיכה ללכת וללכת, שקועה בחרטות ובתחושת דחייה עצמית, אדישה לסביבתה ולפעוט המשוטט לבדו. כעבור זמן מה סוכריות השוקולד נמסו בידיו של רובי, והוא נטה לחשוב שבחלוף הזמן קריסטל ודאי סיימה במעשיה. על כן, הוא ניסה לשוב על עקבותיו ולאתר את אחותו, אך לרוע המזל התבלבל ופנה לחפש אותה בקבוצת השיחים הלא נכונה. משמאמציו לאתר את אחותו העלו חרס בידיו, החל לייבב ולזעוק בשמה, מנסה לאתרה בעיניים קרועות ללא הועיל. האחרונה להיתקל ברובי לפני שסיפורו נקטע בטרגדיה הייתה שירלי מוליסון, שעברה באותו הזמן באזור ושלחה לעברו מבט זועף חטוף והמשיכה בדרכה.

כשהעוברים והשבים התחילו לתת דעתם לפעוט האומלל זה כבר היה מאוחר מדי. הבאה להיתקל ברובי הייתה סוקווינדר ג'וונדה, שבדרכה על הגשר מעל לנהר שמעה את צעקותיה של קריסטל שניסתה לאתר את אחיה הקטן ללא הועיל. סוקווינדר הבחינה בדבר מה בנהר, ועוד לפני שהספיקה להבין מה היא עושה – קפצה מהגשר בניסיון להציל את העולל הטובע. כנמשו השניים מן המים, הבחינה סוקווינדר בגבר רוכן מעל לגופה קטנה ורפויה, מנסה להציל את הפעוט ונכשל.

למרות אדישותה וריחוקה מהעולם, נראה שאבדנו של רובי – גם בשלב בו היה רק נעדר מבחינתה ולא מת – השפיע קשות אל טרי וידון. היא התפרצה על ביתה וניסתה לתקוף אותה, אך זו האחרונה נעלה עצמה בחדר המקלחת יחד עם הסמים של אימה. קריסטל, מרוסקת מהאבדן ומלאת רגשות אשם, לקחה עצמה הרחק מקולות הסירנה והצעקות, אל עבר המקום היחיד שבו אף אחד לא יוכל להפריד בינה לבין אחיה.

סיפור מותו הטרגי של רובי וידון הפך אותו לאחר מותו מעולל מוזנח שאיש לא מתעניין בשלומו, לפעוט טהור, עדין, מושא לחמלה בתודעה הקולקטיבית של פגפורד. השיח בעירייה נמלא קולות מיוסרים שטענו כולם שהיו ודאי מרעיפים עליו אהבה לו רק יכלו להציל אותו. לעומתם, לא נראה היה ששירלי מוליסון, שהייתה האחרונה לראות את רובי בחיים, סובלת מייסורי מצפון או מתחושת חרטה. שירלי ניסתה להצדיק את אדישותה לנוכח הילד הקטן המסתובב לבדו ברחובות, בין הכביש והנהר, באמרה שהיא מיהרה מכיוון שדאגה לשלומו של בעלה. בפועל, התכוונה שירלי באותו היום לפגוע ואולי אף לרצוח את הווארד. סמנתה מוליסון, לעומתה, חשה ברגשות אשם לנוכח מותו של רובי, וחלקה אותם עם בעלה זמן קצר לפני הלוויה של האחים וידון.

טקס הלוויה של רובי ושל אחותו קריסטל נערך בכנסיית סנט תומאס בפגפורד, לפי בקשתה של סוקווינדר ג'וונדה. רוב ההוצאות כוסו בידי משפחת ג'וונדה ומשפחת וול, אך גם קיי בודן, סמנתה מוליסון ומספר אמהות נוספות מנבחרת החתירה של קריסטל תרמו כסף. הארונות נחו זה לצד זה על הבמות המיוחדות שבקדמת הכנסייה. על ארונו של רובי הונח דובון מכריזנמטות לבנות, ואילו על ארונה של קריסטל הונח משוט מכריזנטמות בצבע ארד. בתום טקס הלוויה, המשפחה של טרי וידון כמעט נשאה אותה על השטיח הכחול המלכותי, והנוכחים בכנסייה הסיטו את עיניהם.