סטיוארט "פטס" וול

"הטעות שעושים תשעים ותשעה אחוז מבני האדם, למיטב הבנתו של פטס, הייתה להתבייש במה שהם; לשקר סביב זה, לנסות להיות מישהו אחר."
– ג'יי. קיי. רולינג, כיסא פנוי, עמוד 88.

סטיוארט "פטס" וול הוא בנם המאומץ של קולין וטסה וול, כלומר בנם של סגן מנהל ויועצת חינוכית בבית הספר וינטרדאון. פטס מתגורר בעיירה פגפורד. גזרתו כחושה, פניו דקות וצהבהבות, אוזניו גדולות ועל פניו הבעת כאב תמידית. למרות מראהו הבלתי-שגרתי והעובדה שהוריו הם חלק מסגל בית הספר, פטס הוא דמות בולטת ופופולרית במוסד החינוכי, שמוכרת גם בקרב ילדי "השדות". חברו הטוב ביותר הוא אנדרו פרייס, שמכונה בפיו "ארף". פטס מתנהג בבריונות כלפי סוקווינדר ג'וונדה, בת כיתתו בעלת מראה גס וחסר-נשיות להשקפתו. הוא מעיר הערות נבזיות על מראה של סוקווינדר ומעלה קישורים ותמונות על לסביזם ועל גדילת שער מוגזמת לדף הפייסבוק שלה. במהלך הסיפור פטס מפתח מערכת יחסים מינית עם קריסטל וידון, המוכרת לאימו בזכות תפקידה כיועצת החינוכית שלה בבית הספר. נוסף על מערכת יחסים זו, פטס מתנשק עם גאיה בודן השיכורה במסיבת יום-ההולדת השישים וחמש של הווארד מוליסון, למורת רוחם של אנדרו ושל סוקווינדר.

לאורך הרומן מתגלה פטס כאדם אנוכי, נועז, מרדן ועקשן, שלא בוחל בשום אמצעי בדרך להגשמת שאיפותיו – גם לא במעשים שעלולים להעמיד בסכנה את הקרובים לו ביותר. כך למשל, כדי לספק את יצר הסקרנות שלו עצמו וכדי לשעשע את הסובבים אותו בבית-ספר סנט תומאס, הציע פטס לאנדרו חברו, האלרגי לבוטנים, בוטן שהסתיר בתוך מרשמלו. לולא קור הרוח שהפגינה קריסטל וידון, מעשה הקונדס של פטס יכול היה להעלות לאנדרו בחייו.

פטס מתרכז בעיקר ברעיון ה"אותנטיות" שלו. לדעתו, אותנטיות משמעה להיות כן, אמיתי, אחד שלא נלחם בדחפים הטבעיים שלו ולעולם לא מזייף או משקר כדי להיראות נחמד או רשע יותר. לרוע מזלו של פטס, האותנטיות שלו באה לידי ביטוי בעיקר כדמות שהוא היה רוצה להיות, ולא כמי שהוא באמת. הוא בז להוריו מכיוון שלדעתו הם אינם אותנטיים, והוא מעדיף את סיימון פרייס כאב, כי הוא אותנטי ומשמש יריב שקול במריבות, לכאורה, בניגוד לאביו המאמץ קולין. כאשר אנדרו מעלה לאתר המועצה המקומית את ההודעה הנבזית על אביו, סיימון, בשם "הרוח של בארי פרבראדר", פטס חש עלבון מהול בקנאה. הוא מרגיש שאנדרו עושה את המעשה האותנטי, האמיתי והאמיץ.

לאחר שפטס מגיע לביתו ושומע בשוגג שיחה בין אימו לאביו, בה אביו מכריז שהוא כלל לא רצה לאמץ את פטס מלכתחילה, פטס מחליט לנקום. הוא נסחף בזכרונות מהעבר על מפגש שלו ושל אביו עם בארי פרבראדר ועם בניו, ומחליט לפרסם הודעה אנונימית על קולין באתר המועצה המקומית של פגפורד, כפי שעשה אנדרו. פטס מפרסם את ההודעה האחרונה תחת המשתמש "הרוח של בארי פרבראדר", בה הוא חושף במידה מסוימת את מחלת הנפש של קולין.

בסופו של הסיפור, פטס וקריסטל מתחמקים לשיחים כדי לקיים יחסי מין ומותירים את אחיה הפעוט של קריסטל, רובי, על ספסל במרחק מה מהם. רובי, שנותר ללא השגחה, נופל לנהר וטובע. פטס בורח מהמקום. טסה המבוהלת שומעת על התאונה הקטלנית מפי המשטרה ומתקשרת לאנדרו כדי למצוא את פטס. אנדרו מוצא את פטס, מייבב ומפוחד, ב"קאבי הול", מקום המסתור שלהם. לאחר מכן טסה לוקחת את פטס לסיבוב במכונית. טסה מספרת לפטס את האמת: כאשר היא וקולין אימצו אותו, נאמר להם שאימו הייתה בת ארבע-עשרה כאשר ילדה אותו. האם סירבה לשתף אותם בזהותו של האב, כנראה כי ניסתה להגן על חבר קטין או על בן משפחה. פטס מבין שקיים סיכוי לא-מבוטל שהוא פרי של גילוי עריות. קולין, למרות יחסו של בנו כלפיו, עושה את המיטב כדי להשקיט את דאגותיו. אם סופו של פטס הוא אינדיקציה למשהו, "כיסא פנוי" הוא הכל מלבד חגיגה או הערכה לאותנטיות אמיתית.