אנדרו "ארף" פרייס

"הוא היה יכול להעלות עוד הרבה האשמות נגד סיימון, אבל לא היה בנמצא בית דין שבו היה יכול להאשים את אבא שלו בפשעים החמורים באמת שביצע, שבו היה אנדרו שוטח בעדותו זיכרונות של טרור גופני והשפלות חוזרות ונשנות."
- ג'יי קיי רולינג, כיסא פנוי, עמוד 272.

אנדרו פרייס בן השש-עשרה מתגורר בעיירת פגפורד, בבית שמכונה "הבית בראש הגבעה". אנדרו הוא בנם של רות ושל סיימון פרייס, ואחיו של פול פרייס. לאנדרו פצעי אקנה רבים על פרצופו, ואלה הקנו לו את הכינוי "פרצוף פיצה" מצד אביו. שיערו חום ומבנה גופו ממוצע.

אנדרו הוא ההוכחה לכך שכולם סובלים, לא משנה מה המעמד שלך או מה הגזע שלך. הוא סובל מאלימות פיזית ומאלימות מילולית שמפנה כלפיו אביו המתעלל, סיימון. אנדרו הוא חברו הטוב ביותר של סטיוארט "פטס" וול, חברות שמתחילה להתפרק ברומן ונגמרת בסופו, כאשר שניהם מבינים שאין להם הרבה במשותף. אנדרו סובל מאלרגיה קטלנית לבוטנים, ומכאן ניתן לו הכינוי "בוטן", אך לאורך הספר הוא מכונה בעיקר בכינוי "ארף", כינוי שהעניק לו פטס. אנדרו מודע מאוד לעצמו ולמראהו החיצוני, והוא מבזבז שעות רבות מול המראה בהתלבטות מה ללבוש, ואפילו מרחיק לכת ומשתמש באיפור של אימו כדי להסתיר את הפצעונים הבולטים ביותר שעל פניו.

סיימון מתעלל באנדרו ובאחיו פול בקביעות. הוא נוהג לקרוא לפול בשם נקבי, "פולה", ותוקף פיזית את הבנים ואת רות. כאשר סיימון חושד שאנדרו סיפר לפטס על המחשב הגנוב, הוא מכה את אנדרו בפניו ויוצר "פנס" בעינו. סיימון מציק לאנדרו בעניין הפצעונים שלו וטוען שהוא עצלן ובטלן, ומסרב לתת לו דמי כיס או לממן את ההתמכרות שלו לסיגריות. רות מתעלמת מההתעללות של סיימון, וטוענת שהתנהגותו נובעת מדאגה לבניו. ברור שרות מנסה בכל כוחה לא לפרק את המשפחה. אנדרו נוטר טינה לאימו על עמדתה ועל כניעתה להתעללות הפיזית של סיימון.

חברו הטוב של אנדרו, פטס וול, רואה את אנדרו כאדם "אותנטי". הם חולקים סיגריות ומעשנים מריחואנה לעתים קרובות, נפגשים במקום המסתור שלהם בנהר, "קאבי הול", וצופים יחד בפורנוגרפיה. הם מדברים רבות על סיימון, ועל הרגשות המעורבים של פטס כלפיו: מצד אחד הוא מחשיב אותו לאותנטי, ומצד שני הוא לא מחבב אותו מאז שגרם לו להשתין במכנסיו כאשר היה בן שש. כשאנדרו מבצע את תכנית הנקמה שלו בסיימון, פטס מקנא ומעריץ אותו על כך שהגה את רעיון הזרקת ה-SQL, הצליח לפרוץ לאתר המועצה המקומית של פגפורד, ופרסם מידע מפליל על סיימון בשם "הרוח של בארי פרבראדר". ההודעה שאנדרו פרסם הייתה יריית הפתיחה להודעות של סוקווינדר ושל פטס תחת אותו שם משתמש. שני הצעירים מתרחקים כשאנדרו מתקרב למושא אהבתו, גאיה בודן, ולחברתה סוקווינדר, במסגרת עבודתו ב"קנקן הנחושת", וכשפטס שוקע עמוק יותר ויותר בדיכאון בביתו (בהשפעת ויכוח עם הוריו המאמצים).

אנדרו מתאהב בגאיה ממבט ראשון – כנראה מהיום בו עברה לפגפורד. הוא מעריץ אותה מרחוק, באוטובוס לבית הספר, ובוהה בה בכל הזדמנות, דבר שלא נעלם מעיניה. הוא מתמוגג כאשר הוא שומע שהחבר של גאיה מלונדון, מרקו דה לוקה, יוצא עם מישהי אחרת. אנדרו מקבל עבודה בבית הקפה החדש של הווארד מוליסון, "קנקן הנחושת", ולשמחתו, שם עולה שלב מערכת היחסים בינו לבין גאיה. פטס, שמחפש דרך לפגוע באנדרו, מתנשק עם גאיה במסיבת יום ההולדת של הווארד מוליסון, למרות רגשותיו של אנדרו כלפיה.

אחרי שאנדרו מפרסם את ההודעה המפלילה על סיימון באתר המועצה המקומית של פגפורד, הוא מרגיש אשם על כך שהפך את משפחתו לשעירה לעזאזל. רגש האשמה הזה תקף כלפי רות וכלפי פול, אבל תחושת האשמה כלפי סיימון מתמוססת כשהוא מכה את אנדרו לאחר מכן. למרות זאת, בסופו של הספר ניכר שאנדרו מתחייב לתקן את מערכת היחסים בינו לבין אביו.

בסופה של העלילה אנו מגלים כי משפחתו של אנדרו עוזבת את פגפורד ועוברת ללונדון, ושגאיה מבטיחה להיפגש אתו כשתבקר את אביה. נדמה כי לאנדרו צפוי עתיד טוב יותר.